הכתובה בישראל: משמעותה המשפטית וזכויות האישה בצל הגירושין

הכתובה, המסמך ההלכתי הנחתם על ידי בני זוג יהודים ביום נישואיהם, אינה רק טקסט בעל משמעות דתית עמוקה, אלא גם מסמך משפטי מחייב ורב חשיבות, במיוחד במדינת ישראל. היא מבטאת את התחייבות הבעל כלפי אשתו ומעניקה לה הגנה כלכלית במקרה של גירושין או התאלמנות. הבנת משמעותה המשפטית של הכתובה, אופן אכיפתה והזכויות שהיא מקנה לאישה, היא קריטית לכל מי שעומד בפתח הנישואין או הגירושין.

מקור הכתובה ומטרתה ההיסטורית

הכתובה היא תקנת חכמים עתיקה, שראשיתה בתקופת בית שני. מטרתה המרכזית הייתה להבטיח את מעמדה הכלכלי של האישה ולהקשות על הבעל לגרש אותה בקלות דעת. היא יצרה מחויבות כלכלית ברורה כלפי האישה, שתשמש לה כמקור פרנסה במקרה של פירוק הנישואין. בכך, הכתובה העניקה ביטחון סוציאלי לאישה בעולם שבו נשים היו תלויות מאוד בבעליהן מבחינה כלכלית. לאורך הדורות, הכתובה הפכה לחלק בלתי נפרד מטקס הנישואין היהודי וממסמך בעל משמעות רגשית, סמלית ומשפטית.

הכתובה בדין הישראלי: בין ההלכה למשפט האזרחי

במדינת ישראל, חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, מעניק לבית הדין הרבני סמכות ייחודית בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל. כחלק מסמכות זו, נכללת גם הסמכות לדון ולפסוק בתביעות למימוש כתובה. מעמדה המשפטי של הכתובה בישראל הוא כשל שטר התחייבות, ולכן היא נחשבת למסמך משפטי לכל דבר ועניין. עם זאת, אכיפתה ופרשנותה כפופות לדין העברי (ההלכה), כפי שהוא מיושם ומתפרש על ידי בתי הדין הרבניים, וגם לעיתים על ידי בתי המשפט האזרחיים בעניינים מסוימים. הדין האזרחי רואה בכתובה חוזה לכל דבר, ועל כן ניתן, בנסיבות מסוימות, לדון בהיבטים כספיים הנובעים ממנה גם בבתי המשפט לענייני משפחה, אם כי הסמכות העיקרית נתונה לבית הדין הרבני.

מרכיבי הכתובה וסכומה

הכתובה מורכבת בדרך כלל משני סכומים עיקריים:

1. עיקר כתובה: סכום קבוע מינימלי, שנקבע בתקנת חכמים, ומהווה את הבסיס להתחייבות הבעל. סכום זה הינו סמלי בערכו המודרני (מאתים זוז לאלמנה/גרושה בתולה, ומאה זוז לבעולה או גרושה/אלמנה שאינה בתולה).

2. תוספת כתובה: סכום נוסף, שהבעל מתחייב מרצונו החופשי לשלם לאשתו, מעבר לעיקר הכתובה. סכום זה הוא הרלוונטי והמשמעותי יותר מבחינה כלכלית בתביעות כתובה מודרניות. לעיתים קרובות, סכום זה נכתב בסכומים גבוהים יחסית, אך גם הם מוצגים במטבעות היסטוריים (כמו לי"י או זוזים) הדורשים שערוך ופרשנות. ישנן כתובות בהן הבעל מתחייב לסכום כסף משמעותי יותר, דוגמת מאות אלפי שקלים או אף יותר.

מתי משולמת הכתובה?

הזכות לקבלת הכתובה מתגבשת בשני מצבים עיקריים:

1. במקרה של גירושין: כאשר הגירושין מתרחשים ואין עילה הלכתית מוצדקת לשלילת הכתובה מהאישה, הבעל מחויב בתשלומה.

2. במקרה של פטירת הבעל: האישה זכאית לקבל את הכתובה מעיזבונו של הבעל, לפני חלוקת יתרת העיזבון ליורשים, אלא אם כן התחתנה מחדש לפני הגשת התביעה.

חשוב לציין כי האישה אינה יכולה לתבוע את כתובתה כל עוד הנישואין מתקיימים ותקינים, שכן הכתובה נועדה למקרי פירוק הנישואין.

מקרים בהם עשויה אישה לאבד את זכותה לכתובה

ההלכה היהודית, כפי שהיא מיושמת בבתי הדין הרבניים, קובעת נסיבות שבהן אישה עלולה לאבד את זכותה לכתובה. העילות הנפוצות ביותר הן:

מעשי כיעור ובגידה: אישה שבגדה בבעלה (הלכתית) או קיימה יחסי אישות עם גבר אחר.

מעשי כיעור חמורים אחרים: אישה "מורדת" – מסרבת לקיום יחסי אישות עם בעלה ללא הצדקה, או "עוברת על דת משה ויהודית" – מפרה באופן בוטה כללים הלכתיים יסודיים (כגון אי הקפדה על כשרות או צניעות).

עזיבת הבית: עזיבת הבית המשותף על ידי האישה ללא סיבה מוצדקת והסכמת הבעל, בנסיבות של "מרידה".

הסכמה לגירושין: לעיתים, במסגרת הסכם גירושין כולל, האישה מוותרת על זכותה לכתובה בתמורה להטבות אחרות.

בכל המקרים הללו, נטל ההוכחה מוטל על הבעל, והוא צריך להוכיח בפני בית הדין הרבני כי אכן קיימת עילה הלכתית לשלילת הכתובה. בית הדין בוחן כל מקרה לגופו ומתייחס בכובד ראש לטענות הצדדים ולראיות המוצגות.

תפקיד בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה

כאמור, תביעות כתובה מוגשות באופן עקרוני לבית הדין הרבני. זאת מכיוון שהסמכות הייחודית בענייני נישואין וגירושין כוללת גם את הסעדים הנלווים להם, ובראשם הכתובה. בית הדין יכריע על בסיס הדין העברי האם האישה זכאית לכתובתה ובאיזה סכום, תוך התחשבות בנסיבות המקרה.

בתי המשפט לענייני משפחה אינם דנים בדרך כלל בתביעות כתובה כשלעצמן, אלא אם כן הצדדים הסכימו במפורש להעביר את הסמכות אליהם, או כאשר תביעת הכתובה משולבת במסגרת תביעה רחבה יותר לחלוקת רכוש בהקשר אזרחי. עם זאת, פסק דין של בית הדין הרבני בעניין כתובה יכול להיות מאושר לאכיפה בלשכת ההוצאה לפועל, בדומה לכל פסק דין אזרחי אחר.

סוגיות נוספות: שיערוך סכום הכתובה

אחת הסוגיות המורכבות ביותר בתביעות כתובה מודרניות היא שאלת שיערוך סכום הכתובה. מכיוון שסכומי הכתובה נכתבו בעבר במטבעות בעלי ערך שונה ובאופן שלא תמיד שיקף את כוונת הצדדים לסכום ריאלי, נדרשת התערבות שיפוטית. בתי הדין הרבניים דנים רבות כיצד לשערך את סכום הכתובה כך שישקף את "כוונת הצדדים" במועד החתימה. גישות שונות קיימות, החל מאינדוקסציה למדד המחירים לצרכן, דרך התחשבות בנסיבות הכלכליות של בני הזוג בעת הנישואין, ועד לקביעת סכום גלובלי המבוסס על סבירות והיגיון. המגמה הכללית היא שלא להתעלם מערכה הכלכלי של הכתובה, אלא לתת לה ביטוי כספי ממשי וריאלי במציאות העכשווית.

סיכום

הכתובה היא מסמך רב-גוני ורב-משמעות בדיני המשפחה בישראל. היא משלבת בתוכה עקרונות הלכתיים עתיקים עם מעמד משפטי מחייב, ומהווה כלי חשוב בהגנה על זכויות האישה בעת פירוק הנישואין. הבנת מורכבותה של הכתובה, הסמכויות השיפוטיות העוסקות בה, והנסיבות השונות המשפיעות על אכיפתה, היא חיונית. על אף שהכתובה נתפסת לעיתים קרובות כמסמך סמלי בלבד, היא טומנת בחובה פוטנציאל כלכלי משמעותי עבור האישה, ומהווה ערובה נוספת לביטחונה הכלכלי.